ההתחלה הקשה
"למה "כל ההתחלות קשות?
משום שבנקודה שבה צריך להתחיל אנחנו מתחילים לעשות הפוך ושונה ממה שהיינו רגילים עד לאותה הנקודה. אם זה להתחיל להתאמן ואפילו אם לעבור ממצב מנוחה לאימון. תארו לכם את הרגע שאתם צריכים לצאת לריצה או ללכת לאימון או אפילו את רגע ההתחלה של האימון עצמו לעומת הרגעים שאתם כבר באימון ואתם צריכים לבצע עוד תרגיל או עוד קילומטר ריצה . גם שחיינים שנכנסים בחורף לבריכת השחייה לא מתלהבים מהקפיצה אל המים הקרירים, אבל אחרי שהם כבר בפנים השחייה כבר מתחילה מעצמה (עדיף מאשר לקפוא מקור במקום לא?). זה מזכיר לי השוואה בין מכונית שמאיצה מאפס או לשלב שכבר נוסעת.
כשמתמידים נקודת ההתחלה הופכת לפחות קשה
כי המעבר פחות קיצוני. כדי להגיע לנקודה הזאת שהקושי קטן יותר יש לנהוג תקופה מסוימת בצורה ההפוכה למה שאנחנו רגילים. ואז ניתן להגיע לאיזושהי נקודת אמצע.
יכולה לשתף אתכם,
שעדיין תמיד אבל תמיד לפני הריצה בבוקר יש לי רגעים לא פשוטים ואז מחשבות שאולי אקצר היום. כשאני בריצה הרוב כבר מסתדר. ועוד אשתף אתכם שתמיד לפני אימון נינג'ה הלב שלי דופק ועולות מחשבות שאולי היום אני חלשה וזב לא ילך אבל ההתמדה עוזרת לי ללמוד ולהבין
שזה רק רגע והוא חולף.
